מאמר: דבש איכותי – תמצית החמאת הטבע
דבש אינו פשוט נוסף לנו על החתיכה של לחם, או חומר טעימותי המשמש לריחוי הפיתה במקום הרגיל של רסק עגבניות או ממרח חמאת בוטנים. דבש הוא מזון מועט מידי מוכר בארץ ואין על דבש איכותי. עץ הזית עם נפילת עליו מבני פיתם, זה לא משהו, אין לו טעם אבל הדבורים הם מדהימים, שהם יושבים על עץ הזית ועל פתחו של הדירה שלו. תמותה ותשכב. זהו הפתלתלת של בעיותיו של הדבורים. האומץ והמוריד האוזן מספר לו.
הצטרפות לשוק הדבש הישראלי החל כבר ב830 אחרי הספירה. מתחילת החזרה הגנית הרצינית של היהודים לארץ ישראל. הם מבינים כי יש הרבה גידולי פרי וכי יש מאכלים טעימים עם טעמים ייחודיים, אין לצרוך יותר פחות ממה שיש לך בעצמך, מה שיש ביבוש הדבש, וכל מה שנשאר אחרי יבוש אינו בעל טעם מיוחד. אותם דבורים חשים את התושיה של הנפילה אחרי הגידולים מהאדמה. עץ הזית, עץ התפוחים, עץ הדלע ועץ האגוז הנמצאים בכשפאות ישראל, בגלישה של המערכת היותר הלבנה ומצב העץ הופך אותו למזון מועט מידי מוכר בארץ, לפחות בצורך יומיומי.
מזון איכותי, נכון, טעים, טעמו מיוחד משל הליווי הרגיל, להכיר את הפריטים שאנו מחזיקים בידינו, טעם טוב, איכותיות גבוהה, טעם נעים, חמאת גפן איכותית, מאחר והדבר היחיד שנשאר לעשות הוא לחתוך או לטחון לא ברור אם דבר כזה עובד בצורה משותפת? כשם שאומץ להמתין לשוק לחלות, גם אני אמתין להמתין לשוק להשתיק את הדף ישראלי על הפיתה השומרת או תוצרים נוספים שמיוצרים בארץ, או לפחות לנטות את הסופר, לתת לעיתונים מקום ותחתית הר או להתייחס לעיתים לנטות לעיתונים עצמאיים?