איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז?

הורים רבים שואלים את עצמם: איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז? מה עובר עליו ברגע שהוא לא מצליח להתרכז, כשהוא שוב שוכח ציוד לבית הספר, או כשהמורה מעירה לו בפעם החמישית בשעה?

המאמר הבא מציע הסתכלות פנימית על עולמו של הילד המתמודד עם ADHD, מתוך מטרה לספק הבנה עמוקה, כלים מעשיים ושיפור ההתמודדות עבור הורים, אנשי חינוך ואנשי טיפול.

איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז במהלך יום לימודים?

הכיתה היא סביבה שמבוססת על כללים, ריכוז ועמידה בזמנים – בדיוק הנקודות שבהן ילד עם ADHD מתקשה. בזמן ששאר התלמידים מצליחים להתרכז במטלה, הילד עם הפרעת קשב עשוי להתעסק בעט, להקשיב לצלילים מבחוץ או לקום ללא סיבה.

התחושות הרווחות בקרב ילדים עם ADHD בבית הספר כוללות:

• תסכול מכך שהם "רוצים אבל לא מצליחים"

• בלבול מתמיד – הם שומעים הוראות, אך לא מצליחים לעקוב אחריהן

• תחושת נחיתות לעומת חבריהם לכיתה

• לחץ נפשי בעקבות ריבוי כישלונות

ילד כזה עשוי לפרש את עצמו כ"לא חכם", למרות שהבעיה אינה ביכולת – אלא בוויסות הקשב.

איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז בתוך המשפחה?

גם בבית, ההתמודדות היא יומיומית. הורים מדווחים על קושי בהתארגנות, ריבוי ויכוחים, התנגדות לשגרות, קפיצות מצב רוח וחוסר גבולות. אך מאחורי כל אלו מסתתר ילד שמרגיש מוצף, מתוסכל ולעיתים גם לא מובן.

התחושות הנפוצות בבית כוללות:

• תחושת כישלון חוזרת ונשנית

• אשמה לאחר התפרצות או כישלון

• רצון להתקרב אך קושי לווסת את הדרך לכך

• פער בין כוונה חיובית להתנהגות בפועל

ילד שמרגיש שמבקרים אותו ללא הפסקה עלול להיכנס לדפוס של הימנעות, התמרדות או חוסר שיתוף פעולה.

איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז מבחינה רגשית?

העומס הקוגניטיבי והחברתי משפיע ישירות גם על המצב הרגשי. ילדים עם ADHD חווים קשת רגשות רחבה בעוצמה גבוהה – שמחה קיצונית, כעס פתאומי, עצב עמוק – מבלי יכולת לווסת או לתקשר את מה שעובר עליהם.

מבחינה רגשית הילד עלול להרגיש:

• שהוא לא מצליח להבין את עצמו

• שהרגשות משתלטים עליו

• שהוא כל הזמן מאכזב

• שהוא לבד בתוך הבלבול

כשאין מענה רגשי תומך, הילד עלול לפתח דפוסי התנהגות שליליים כדי להתמודד עם העומס.

איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז מבחינה חברתית?

אחת השאלות הנפוצות היא איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז במפגש עם קבוצת בני גילו. התשובה מורכבת: מצד אחד יש לו צורך עז בחברה, אך מצד שני הוא לא תמיד מצליח "לקרוא" את הסיטואציה החברתית, לשמור תור או להבין מתי לצחוק ומתי לא.

חוויות חברתיות שכיחות:

• תחושת דחייה או השפלה

• קושי להבין למה ילדים אחרים כועסים עליו

• רצון להשתלב שמסתיים באכזבה

• בידוד חברתי שמוביל להתנהגות תוקפנית או נסיגה

כאשר החוויה הזו חוזרת על עצמה, הילד מפתח תבנית של "אני לא שייך", שעלולה ללוות אותו שנים.

האם ילד עם ADHD מודע לשונות שלו?
לרוב כן. גם אם הוא לא מצליח לבטא את זה במילים, הוא רואה שחבריו מצליחים בדברים שבהם הוא נכשל. התחושה הזו מובילה להלקאה עצמית.

למה הוא מתפרץ על שטויות?
כי הרגש מתפרץ לפני שהוא מצליח לחשוב. לילד אין עדיין את הכלים לעצור, לנשום ולבחור תגובה.

האם זה רק עניין של חינוך או גבולות?
לא. מדובר בקושי נוירולוגי אמיתי בוויסות רגשי וקוגניטיבי. חינוך תומך יכול לעזור – אך אינו מספיק לבד.

האם התרופה פותרת את הכול?
לא בהכרח. תרופות כמו ריטלין עוזרות בריכוז, אך התמיכה הרגשית, ההתנהגותית והחינוכית הן הכרחיות להצלחה ארוכת טווח.

איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב וריכוז כשהוא מקבל הכלה ותמיכה?

כאשר הילד מוקף במבוגרים שמבינים אותו, מציבים גבולות רכים אך ברורים, מתאימים את הציפיות למציאות ומלווים אותו בגובה העיניים – הוא מרגיש בטוח, מובן, וחשוב.

במצב כזה הוא עשוי להרגיש:

• שהוא מסוגל להצליח בדרכו

• שהרגשות שלו לגיטימיים

• שהוא לא לבד בהתמודדות

• שיש לו מקום בעולם בדיוק כמו שהוא

דגשים פרקטיים להורים ואנשי חינוך

• צרו שגרה ברורה, צפויה ויזואלית

• חלקו משימות גדולות לשלבים פשוטים

• העניקו חיזוקים חיוביים גם על ניסיונות – לא רק על הצלחות

• השתמשו בשפה חיובית, תומכת ולא שיפוטית

• אפשרו מרחבים לפריקה רגשית (תנועה, יצירה, הפסקות יזומות)

• שלבו תמיכה רגשית מקצועית לפי הצורך

הילד מרגיש שהוא נאבק בכל מקום – בכיתה, בבית, במפגש עם חברים ואפילו בתוך עצמו. הוא מרגיש שהוא לא מצליח להבין למה הוא מתנהג כך, למה אחרים לא מבינים אותו ולמה הוא כל הזמן מסתבך. אבל כשהוא מקבל הכרה, הכלה, כלים ברורים וסביבה תומכת – הוא מרגיש שהוא יכול. שהוא ראוי. שהוא כמו כולם, רק צריך עזרה שונה.